10 שנים (כמעט) לעולם המופלא של גיא גיל

לוגו מההיסטורה

״מה זה הדבר ההורס הזה בחלון הראווה שלך״? אני שואלת את המוכר בחנות היפה בבעלי המלאכה. ״זה חדש? זה ישן? זה מיובא? זה של מעצב? זה וינטאג׳ ? מה זה?״
קיץ 2010. חנויות הוינטאג׳ והיד שניה עדיין בשיאן. בין שמלות פרחוניות וחולצות מכופתרות אני מבחינה בשרשרת של חרוזי פלסטיק משולבת באבנים סגולות ונוצצות. אני מרגישה שאני חייבת לראות אותה מקרוב. ״את מתכוונת לשרשרת? שואל אותי איש רזה עם צעיף וברמודה משנות השישים. זו יצירה שלי״ הוא אומר. ״בואי תראי, יש עוד״ הוא מסתובב ומביא את השלל שלו, שרשראות צבעוניות שתלויות בכמה מוקדים שונים בחנות, ואני, במילה אחת - עפה!!! (תמונה שלי עם השרשרת בסוף הפוסט)

(צילם: מיכל הלפרן)

אני משווה לפעמים את היחסים בין הלקוח ללוגו כמו יחסים רומנטיים בין אנשים. כמו ביחסים זוגיים, לא כל אהבה תמיד קוראת ״ממבט ראשון״ לפעמים ההתאהבות לוקחת זמן ומתעצמת בתהליך. וכמו באהבה, כך עם הלוגו, הרבה פעמים קורה שדווקא ה״התאהבות במבט שני״ היא האמיצה והחזקה יותר!
כשמתאהבים באדם, לא כי הוא הכי יפה או מושך מכולם, אלא מתוך הבנה שהוא הכי נכון לי, זה נקרא תהליך. זה נקרא התבגרות.  ככה זה גם עם הלוגו. ההבנה שהבחירה הטובה ביותר היא לא בהכרח הבחירה היפה ביותר, היא הבנה מתוך ראיה עסקית - מיתוגית מפותחת ובשלה.

מה שלא יהיה, לגרום לאנשים כל יום להתאהב, זו העבודה שבחרתי.  הסיפור על הלוגו של ״העולם המופלא של גיא גיל״ ממחיש את התהליך הזה של ההתאהבות במבט שני דווקא:

אז חודש לאחר הפגישה ההיא בחנות, גיא מתקשר:
״תשמעי, מאז שהיית פה קראו הרבה דברים טובים. התכשיטים שלי הולכים בטירוף. עשיתי עוד המון פריטים חדשים! אני רוצה לרענן, אני רוצה מקום חדש, משהו אחר כדי להציג את כל העיצובים שלי כמו שצריך. נראה לי שאני זקוק לעזרתך״.
בערב ישבנו במפרסת שלי שהשקיפה על גן מאיר. שנינו היינו קצת עייפים. היה נדמה כאילו אנחנו שיכורים כי גיא עשה חיקוי של עיראקי, ואח״כ של מרוקאי, וא״כ של רוסי ולא הצלחנו להפסיק לצחוק. ״טוב, הוא אמר,  אני צריך ללכת, אז לסיכום, אני לא הכי סגור על מה שאני רוצה, אבל אני חושב שמתאים לי לוגו של ארנבת״. 

גיא הלך לדרכו והשאיר אותי עם התמונות האלו ועם שאלה גדולה: איך אני יוצרת עבורו משהו שונה, מוזר, חדש ומרגש שיהיה מטורף ואמיץ כמוהו...

(רק אציין שבימים ההם הייתי עדיין בתחילת דרכי. תהליך העבודה שלי אז היה משוחרר ומאוד אינטואיטיבי. שיטה בוסרית מאוד שהתאימה לימים ההם, אבל לא מתקבלת על הדעת במצב הנוכחי של הסטודיו בימים אלו. היום יש לנו שאלון מסודר ותחקיר ממוקד שאנחנו עושים בסטודיו כדי להכיר את החברה/או הלקוח. העבודה על לוגו היום נעשית רק לאחר בנייה של אסטרטגיה מדויקת וסיפור מותגי ברור).

לאחר שבועיים בערך קראתי לגיא כדי להראות לו את הסקיצה: 

גיא הופתע מאוד למראה הדמות המוזרה שהיא סוג של הכלאה בין ארנבת להיפסטר עירוני משנקין, לבוש בחולצת יד שניה משנות ה-60. הוא היה דיי המום, למען האמת. ״תשמעי, את הבאת פה משהו, לא דמיינתי כזה דבר.... זה לא בדיוק הארנבת שציפיתי לראות, אבל אני דיי מחבב אותו. מה שכן קצת המום. ו...מממ... חייב לשאול את קרן אישתי.... ״ 

גיא הלך לביתו עם הסקיצה. גיא הראה את הסקיצה לקרן. גיא הראה את הסקיצה לחברים וללקוחות ולחברים של חברים. חודש עבר. לא שמעתי ממנו. ואז פתאום הודעה: ״טוב. החלטתי״ הוא כתב ״הלוגו מושלם״. אני הולך על זה״. ״אל תעשי לו שום תיקונים, אל תיגעי בו אפילו, אל תוסיפי כלום. אני אוהב אותו ככה. אני רוצה אותו ככה. כמו שהוא בדיוק, ולא אכפת לי מה אומרים. אני גם אוהב מאוד את השם שהמצאת. זה שם מופלא. אני עולם מופלא. אני יכול לעשות הכל !!!!״

כמעט עשור מאז, האיש עם האזניים הפך לאייקון אהוב, הרבה קולקציות התחלפו, המון שרשראות ועגילים נוצרו, הפקות צבעוניות צולמו, אפילו תכשיטי לוגו בדמות ה״איש המוזר עם האזניים״.

(צילום : איוון ברקוביץ ל״זמנים מודרנים״)

 וגם מעריצות שמגיעות ל״סלפי אזניים״:


לפעמים אהבה מתבשלת על אש קטנה. לפעמים לוקח לה זמן, לפעמים ההתאהבות ממבט שני - היא החזקה והעמוקה יותר.
עיצוב לוגו, קופירייטינג - המצאת שם: עדי דגן

העולם המופלא של גיא גיל.
100% אושר.  לכו תראו בעצמכם. ברנר 2, תל-אביב

בתמונה: מכאן הכל התחיל: בגללה ובזכותה של שרשרת סגולה ומנצנצת של גיא גיל. שנקין 2010. 
זו הייתה פינת ההיסטוריה. מותגים שמלאו להם (כמעט) 10 שנים! תנו כבוד