אני לא צ׳וצולינה, יה מטומטמים !

לא תמיד אהבתי את פורים

כשהייתי קטנה, אמא שלי הייתה עומלת חצי שנה מראש על תפירת תחפושות מקוריות. ״יותר יפה משלך לא יהיה בבית ספר!״ היא הייתה מכריזה. ״מבטיחה לך״.  ואכן, התחפושות של אמא שלי באמת היו יפות. כלומר ברובן. הייתה לי תחפושת של ספארי, גינה, טייסת, שלגיה...  

אבל, היו לה גם כמה נפילות לאמא שלי. למשל זה -    

״אהה אני יודע למה התחפשת! לצ׳וצ׳ולינה והנחש״.

אומר לי עוד זר ברחוב, 

ואמא שלי מסננת ״איזה אידיוט״


אני בכיתה ב׳ בתחפושת חוה בגן עדן. אחי הקטן מחופש לשבלול. ״כמה פעמים אפשר להגיד לכם??? אני לא צ׳וצולינה !!!״


גם לכם יש תחפושת לא מוצלחת?

התחפשתם פעם למשהו שלא יצא כמו שתכננתם?

שלחו אלינו תמונה לכאן: [email protected]

ותזכו בפרסים שווים !


בגיל 11 הפסקתי להתחפש. כל הקרקס הזה נראה לי ילדותי. שמח מידי. פתאום הכל נראה לי מטופש ושנוא. כולם היו מתחפשים בבית הספר ורק אני הייתי באה ככה, רגיל. אולי זאת הייתה מעין מחאה שלי. ״לא בא לי לשתף פעולה עם השטויות האלו שלכם״.  

רק בשנים האחרונות חזרתי לחגוג את החג במלוא היצירתיות והשמחה הראויה לו. זה קרה לפני כמה שנים בערך. אני הייתי שכירה במשרד פרסום בו חובה הייתה על כולם להגיע מחופשים בחג. אין כניסה לעובדים ללא תחפושת. התחפושת שלי אולתרה לילה לפני החג. זה דרש קצת מחקר בגוגל (ואני מודה שעשיתי קצת טעויות סטייליניג בעקבות המחקר החפוז), אבל את כל הפריטים הצלחתי למצוא בארון: חצאית ״מנגו״, חולצה של איתן, שרשרת קטנה של מגן דויד וקשת לשיער שהאחיינית שלי שכחה אצלנו שבוע קודם. כך הייתי תלמידת אולפנת ״בני עקיבא״ למופת. 

״בת ישראל - צניעות היא הסוד ליופייך״  את הסטיקרים היפים על התיק ולוגו סמל בית הספר - הדפסתי בבוקר במשרד.  תמיד הייתה לי תחושה מוזרה כזאת, שבגילגול הקודם הייתי ילדה צנועה וסגורה ממאה שערים. פורים 2011, תמיד ייזכר כיום בו התאהבתי בתחושה של להיות ליום אחד מישהי אחרת. 

זו תחושה חזקה שהביאה לאלף הרהורים אחריה. שאלות כמו: ״מה היה קורה אילו?״ אילו נולדתי במקום אחר, בחברה אחרת, להורים אחרים... מה היה קורה אז? איך הייתי נראית? על מה הייתי חולמת? האם אני הייתי נשארת אני? ואם הייתי אחרת, עד כמה אחרת? 

השאלות האלו המשיכו להופיע אצלי במחשובות גם עד פורים 2013. בהשראת הסדרה הפופולארית החלטתי על תחפושת אסירה כתומה. מה שאתם לא יודעים זה, שיש לי קרוב משפחה סוהר שהשיג לי מדים כתומים מקוריים ואני הייתי בטוחה שהסתדרתי. רק שבפועל לא הייתי מסוגלת ללבוש אותם. המחשבה ללבוש את אותו בגד שהיה בתוכו אנס או רוצח הגעילה אותי. אז הזמנתי מ״אי.ביי״ והדפסתי את לוגו השב״ס ואפילו תג אסירה אחד לאחד.

 הפרטים הקטנים: לוגו השב״ס, תג אסירה, סיגריות מלבורו בכיס (כי זה חייב להיות מלבורו). וכמובן: צמות ראש שנתנו דיוק בסטיילינג ו״שיק״ לכל התחפושת.

את ליל פורים 2015 העברתי בחברתו של חבר מכוכב אחר. 

 "מה זה, כלב?" שואל אותי ערס באלנבי.

"כן נשמה, התחפשתי לילדה עם כלב פקינז וקפוצ'ון". 

"איזה יופי" אומרת חברתו עם הסטרפלס ושואלת "הכנת את זה לבד?"      

אי.טי. הוא לא רק סיפור על חייזר שטעה בדרך. אי.טי. הוא בעיקר סיפור גבורתו של אליוט - ילד חכם ואמיץ הבוחר בחמלה והולך נגד הזרם. כמעצבת, אני עדיין נפעמת מעיצוב vדמות המבריק

 לפוסט המלא על תחפושת אי.טי. לחצו כאן. 

התחפושת מהשנה שעברה הייתה הקיצונית ביותר, אך גם האהובה עלי ביותר.  היא זכתה לשבחים רבים וצחוק לצד קללות והאשמות. בעיני זו הייתה בדיחה פרודית על המצב העגום. לכל אחד פשוט היה מה להגיד. קיבלתי ביקורת ש״אני מגזימה״ ו״למה? זה לא יפה ככה״ אבל גם קיבלתי הודעה מהעמותה לזכויות אדם  שבה היה כתוב: ״עדי נכבדה - זה בדיוק ככה״. בצירוף של תמונות מהשטח שהוכיחו לי עד כמה התחפושת מדוייקת. 

אני יוקנת

 ובאוירה אופטימית זו, קבלו את סרטון הריקוד של יוקנת ״דע אותי״ 


    ח ג  ש מ ח  !